תלמוד נ' בסט רהיט בע"מ

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע לביטול התקשרותו עם הנתבעת בעסקת רכישת ריהוט תוך השבת הסכום ששולם על ידו כמו גם פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד שעות עבודה.

לטענת התובע התקשר עם הנתבעת ביום 17.7.10 בהסכם לרכישת מערכת ישיבה סלונית מתוצרת איטליה וזאת לאחר שבחר מתוך המוצרים המוצגים בחנות הנתבעת. לאחר ששולמה כל התמורה סופק הריהוט באיחור ומייד התברר כי המוצר שסופק והמוצר שהוזמן, שונים מהותית.

התובע ביקש לבטל את ההתקשרות אך הנתבעת סירבה.

לטענת הנתבעת סופק הריהוט בהתאם להזמנה החתומה על ידי התובע, במועד ובהתאם לכלל ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים. טען מנהל הנתבעת בפני כי הטעם לרצון התובע לבטל את ההתקשרות מקורו בכך שמצא כי הריהוט אינו תואם את גודל הסלון ולא מטעם אחר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. טעמיי להלן.

השאלה המהותית ביותר אליה נדרשתי במסגרת תיק זה הינה שאלת התאמתו של המוצר שסופק, לזה שהוזמן על ידי התובע.

טענה הנתבעת כי המוצר סופק בהתאם להזמנה החתומה על ידי התובע ומכאן שיש להורות מיידית על דחיית התביעה.

עיון בהזמנה מלמד כי נרשם בה: דגם : 22B , צבע: לבן, סוג ריפוד: עור, סוג העור: נאפה.

מספר הדגם אין בו כדי ללמדני דבר.

אין חולק בין הצדדים כי התובע בחר מתוך מוצרים שונים שהיו קיימים בתצוגת הנתבעת. השאלה היא האם מספר הדגם תואם את המצוי בחנותה של הנתבעת.

בעניין זה כשלה הנתבעת.

בסעיף 20 לכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת, כי מצורפות שתי תמונות : האחת מביתו של התובע, והאחרת מחנות הנתבעת, וכי יש בהללו כדי ללמד שאין הבדל בין המוצרים.

עיון בתמונות מלמד שיש הבדל בין המוצרים (נספח ב' לכתב ההגנה).

טען מנהל הנתבעת בדיון באולמי כי אף לא אחת מן התמונות צולמה בבית העסק של הנתבעת.

טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בכתב ההגנה.

טען מנהל הנתבעת כי התמונות נשלחו על ידי התובע וצורפו לכתב תביעתו. עם זאת, עיון בכתב התביעה מלמד כי התמונות לא צורפו לאותו כתב בית דין, ומקומם נמצא בכתב ההגנה בלבד.

זאת ועוד, נוכח טענת מנהל התובעת כי אחת מן התמונות מייצגת את הסלון כפי שסופק לתובע, אך התמונה השנייה לא צולמה בחנותו, שהרי ניתן היה לצפות כי יוכל להציג במהלך הדיון תמונה או ראייה אחרת, המלמדת על כך שהמוצג המצוי בפועל בחנותו זהה לזה שסופק לתובע.

השליטה המלאה בראיות אלו, מצויה בידי הנתבעת, והיא לא הציגה ולו ראשית ראייה לטענותיה.

מאידך, מצאתי את עדותו של התובע כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה היתה כי מדובר באדם שכל רצונו היה לקבל מוצר התואם את הזמנתו. בניגוד לדברי מנהל הנתבעת איני סבורה כי עסקינן במי שמבקש להתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת או לעשות שימוש לרעה בהליכים בפני. דבריו בפני לימדו על תסכול וחוסר אונים מן המצב שנוצר , ולא ניסיון לפעול להתעשרות אישית.